המהפכה התעשייתית

פני ורועי התקשרו אליי כמה שבועות אחרי הלידה של בתי השניה. הייתי קצת אאוט ועניתי בערפול מסוים שיחכו לי איזה חודש ונקיים את כל השיחה הזו מחדש.
אחרי חודש, כמו שעון, התקשרו אליי ושמו אותי על רם-קול ואני מוכרחה להודות שהערפול עדיין היה אבל משהו שם הדליק אותי. היה ניגוד מטורף בין כמה שהם נשמעים מגניבים ומצחיקים לכמה שהם העידו על עצמם שהם בעלי טעם יבשושי ומשמים שלא לומר נטולי טעם בכלל. השארתי את העוברית הקטנה אצל אבא שלה בפעם הראשונה ואצתי רצתי לכפר סבא לקיים פגישת ייעוץ בדירתם השכורה החדשה.
גיליתי בדיוק את מה שקיוויתי וגיליתי לקוות – זוג מקסים וחרוץ, בדירה מפוצצת פוטנציאל מלאה בקירות לבנים ומהדהדת ביחפותה, וגם את ליאון החתול גיליתי והוא גילה את הרגל שלי וזה סיפור אהבה בפני עצמו שיוקדש לו פוסט באתר ההיכרויות של לאב מי בהזדמנות.

פני ורועי היו חרוצים וטעמם השביח ממשימה למשימה. עשו שיעורי בית בזמן, ענו גם על שאלות הרשות ואף הגדילו לעשות והכו את הגנן לא פעם. רועי נשאב ללוחות יד 2, שלח מציאות שגילה בשעות משונות בלילה ונחשף במהרה כאדם עם טעם בלתי מתפשר ועם אהבה לפריטים הקטנים. פני ביקשה שהבית יעטה כיסוי צבעוני עם נגיעות של מתכת שיבואו לביטוי בעיקר בתאורה ולבסוף בחרנו כיוון שכל הצדדים היו גאים בו – המהפכה התעשייתית קראנו לפרויקט שהתמקד בחלל הציבורי – סלון, פינת אוכל-מטבח וחדר השינה של הזוג.

מבט על הסלון כמעט לפני (למעט המזנון ששיפצנו כבר בעת צילום התמונה וגם שולחנות צד שכבר רכשנו בשוק):

מבט על הסלון אחרי:

המזנון, ירושה מסבא של פני, אשר היה במצב לא איי-איי-איי וקצת גבוה מדי (המזנון, כן? לא הסבא), שופץ קלות: חידשנו את החזיתות בפורמייקה צבעונית של כחול, לבן וכחול וכן הוחלפו לו הרגליים לרגליים יפות, באורך נכון יותר לצפיה במסך ובמראה מעודכן.

בית בובות קטן: תוצאה מאוד מוצלחת של חוסר במזומנים. כשפני נסעה עד חיפה לקחת כסאות מסבתא חנה, לסבתא חנה לא היה עבורה עודף של 10 ש"ח עבורה אז הביאה לה איזה צ'קמוק במקום – שהוא הדבר הכי שווה בבית הזה אולי! בית בובות קטנטן, אליו הכנסנו פקקי שעם מהאוסף הבאמת מרשים של רועי שהפכנו ליצורים קטנים ומדליקים, לא לפני שכמובן ריפדתי מחדש את הבית החמוד ושיניתי את הרקע כך שיתאים לצבעוניות של החלל. אני גם רוצה עודף כזה.

כריות טטריס יפהפיות מהחנות של דירתי-לי. 

פינת קריאה, היכל של כבוד לחיבה שרוחש הזוג לספרים ולקריאה. עוד הסבה מעניינת שהיא תולדה של תחביב היננות של רועי: שלושה ארגזים הוסבו למדפי נוי כי בספריה אין מקום לשום עצם דומם שאינו ספר.

הכורסה נמצאה ביד 2 ורופדה בבד מקסים של דנדו. את שולחנות הצד מצאנו בשוק הפשפשים וכן את השטיח העגול שמתחת לכורסה רכשנו ב-80 ש"ח. להפתעתנו, על אף שזו הפינה האהובה על לאון החתול בבית, היא נראית מדהים והוא מתייחס אליה בכבוד הראוי לה.

מבט על פינת האוכל לפני:

מבט על פינת האוכל אחרי:

טוב, פינת האוכל זו הסאגה הכי מייצגת של הפרויקט. הנקודה בה הבנו כולנו שלוקחים את העניין ברצינות, מעלים את התקציב ולא מתפשרים על פחות מהטוב ביותר. רועי התחיל לראות שולחנות בשנתו, העמיק בהסטוריית הנגרות הדנית ופשפש באתרים בעולם כדי להבין ערכם של רהיטים ביד 2 ובכלל. איזה שגעון משוגע, ואיזה תוצאות משובחות הוא הניב. זה היה הבייבי של רועי מאחר והוא מרבה לארח הרכב גדול של, אתם נופלים: טועמי יין! כן, אנשים עם פטיש ליין מתכנסים מדי כמה זמן סביב שולחן עם גביעי קריסטל פלצניים ושחים בעפיצות של היין, בטעמי העץ המיושן ומנתחים היטב ובריכוז תהומי את תגובת החך שלהם לכל טיפה שנספגת בפה.

בסוף רועי זה שמצא את המודעה על השולחן הדני, ויש להדגיש שזה מרשים במיוחד לאור העובדה שלא עובר יום מאז הקמתי את דירתי-לי, שאני לא מסיירת שלוש פעמים לפחות בלוחות יד 2 השונים בחיפוש אחר שולחנות עגולים. בעל השולחן ביקש עליו באזור ה-2000 ולבסוף קיבל עליו 1,500 מפני ומרועי אחרי שניסו את אסטרטגיית השוטר הרע והשוטר הטוב מול המוכר אבל ברגע שרועי הבחין בבולי קניה מתחת לשולחן הוא איבד את זה לגמרי וצרח על המוכר משהו כמו "shut up and take my money!!!". במסגרת שיפוצון וקצת ליטופים מקצועיים של נגר, העריך האחרון שעלותו הריאלית כיום חוצה את ה-10,000 ש"ח. שיחוק!

ועכשיו, כשבאמתחנתו השולחן הבאמת נדיר הזה, ניצבנו בפני אתגר חדש ומרגש לא פחות: כסאות שלא נופלים ברמתם ממנו! אך אבוי, איך נמצא שישה (!!!) כסאות מאותה סדרה? ועוד בסגנון דני? שהרי זה אוצר שכל סוחר בשוק הפשפשים יודע ששווה המון המון וגם שם לא נמצאו החתנים/ כלות המיועדים! ואז נמצאו ביד 2 רביעיה של כסאות דניים במצב מעט בעייתי שהצריך שיפוץ ותוך יומיים, ממש כאילו אלוהי העיצוב נענתה לתפילתנו, הופיעו עוד שני כסאות, של שמרת הזורע הפעם, אבל ממש תואמים לסדרה שלנו. עד חיפה נסעה פני כדי לאמץ את הכסאות לחיקם החם של הזוג הרציני הזה. את הכסאות ריפתדי עבורם בבד יפהפה של שכטר, בשלושה גוונים שונים, ככה שממש יצא סבתא-שיק מגניב ומשוגע. ועכשיו, גיבורתיי ורבותיי, אפשר להרים כוס יין לכבוד ההצלחה מעל ומעבר למצופה של אתגר פינת האוכל.

חדר השינה – מחדל קשה שלא מצאנו תמונות שלו מלפני אבל בגדול היה כאן בסיס מיטה משמעמם של רווקים, קיר לבן, ריק ומשעמם של משעממים ומזנון שנצבע אדום של מטורללים.

מבט אחרי:

נבחרה פלטה מעניינת ולא שגרתית. גם פה, תפרתי עבורם וילונות בהתאם לפלטה שנבחרה. צבענו מיטת איקאה לבנה שמצאתי ביד 2 בירוק, הוספנו שידות כחולות שבדיוק היו בסייל ומנדלה יפה משוק הפשפשים וראו נא את ההבדל לעומת החדר המשמים וחסר האופי שהיה קודם לכן עם נגיעות של (רחמנא לצלן!) אדום.

פני ורועי, אתם קסומים, מצחיקים ומשובחים. היה לי כיף לסיים איתכם את חופשת הלידה שלי והדירה שלכם זה הדבר הכי טוב שקרה לכפר סבא בשנים האחרונות.