בית הוינטג' של אינה ועודד

מעשה במלפפון ושמו אינה.
היה היה מלפפון. מלפפון חביב, מלפפון מגניב, ודבר לא הכין את הגנן שיבוא מלפפון זה ויכה אותו! (בשלב זה היינו מתייגות את משטרת ישראל, אבל עושה רושם שהם קצת עסוקים בימים אלה…)
ולמה הכוונה בעצם?
אינה, מצד אחד לקוחת החלומות – אינטליגנטית, נעימה, זרמנית, ביצועיסטית, תקתקנית-על, נחמדה כל כך שכל הספקים מהללים מפה ועד לחלל.
מצד שני, אמרה אינה: "שום קיר צבעוני לא יהיה פה, וגם טפט לא יהיה, ואם אפשר רק וינטג' וכמה שיותר ממנו – הרי זה מבורך".
ואנחנו, שחובבות גם קירות לבנים – אבל במידה, חובבות וינטג' – אבל במידה, וטפטים… לא יכולות לנשום בלי טפט אחד לפחות, התקשינו לבלוע את הגלולה. אבל בלענו אותה – ומה נגיד, אחלה גלולה, גלולה שהגמישה לנו עוד קצת את שריר היצירה החזק גם כך.
אז במקרה הנל, המלפפון היה אינה, והגנן היה ענת – שלקחה את האתגר בשתי ידיים וגילתה שכל כך כיף לצאת מאזורי הנוחות ולטייל למחוזות הוינטג' הארד-קור על רקע לבן נטול טפטים יחד עם אינה.
כל מציאת יד 2 שצדנו, אינה טרפה, וכל הצעה שהצענו במסגרת המגבלות, אינה אהבה – והגנן המוכה אהב את המלפפון מאוד.
לשמחתנו זכינו לצלם את הפרויקט לפני שמכת הקורונה נחתה עלינו בכל העוצמה, ואנחנו גאות בצילומים האלה במיוחד כי טאיס שלנו, בכבודה ובעצמה, שאף הייתה מאחורי הקלעים בפרויקט הזה בתקופת החפיפה שלה, היא זו שצילמה לנו את התמונות המושלמות שלפניכן מפינות קסם בביתה של אינה אהובתנו.
אינה, נעמת עלינו מאוד. אולי עוד פעם?