דירת הרווק הנחוש

הנכס: דירת שני חדרים בלב תל אביב

שכירות/ בעלות: שכירות

הלקוחות: רווק

מסלול: ליווי מלא

צילום: טטיאנה פאוטוב

סיפורו של רווק שהתרווק לפתע פתאום אחרי זוגיות ממושכת, והעדיף שמישהי חיצונית תנהל את הפרויקט העיצובי של משכנו החדש מבלי המשקעים הרגשיים שטמונים בכל ארגז ורהיט.

ולכן עמדנו בפני אתגר לא פשוט: להעביר את הרווק לדירה חדשה, תוך חודש ימים ופחות מ-10,000 ש"חים. בפרויקט ייחודי זה הייתי מעורבת כבר בשלב בחירת הדירה, ועודדתי אותו לסגור את הדירה הנ"ל כיוון שהייתה שטופת אור ועל אף גודלה/ קוטנה, הייתה מחולקת באופן כזה שניתן להפיק את המירב מכל פינה ולהגדיר את כל הפונקציות באופן ברור. קרי, פינת עבודה, פינת אוכל, פינת טלוייזיה וכו'.

כמובן שלא הייתי כותבת כאן אילולא עמדנו במשימה בהצלחה, אז אני שמחה להודיע שלא רק שהצלחנו, אלא שהדירה הזו הביאה לחייו כל כך הרבה גוד וייבז, ושנתיים מיום עיצובה אני שמחה לכתוב שבדירה לא מתגורר רווק בגפו כי אם זוג טרי ומוצלח.

רוצות לקרוא עוד? מזל שבניין ודיור סיקרו את סיפור עיצוב הדירה באופן כל כך מקיף:

סיפור על רווק שפירק זוגיות ארוכה ונדרש למגורים במקום חלופי. היה לו ברור שמשכנו החדש יהיה בלב תל אביב, והיה לו ברור שאין לו קשב או פנאי או רגש להתבחבש עם זה יותר מדי – ויותר מזה לא היה לו. עם המטען הזה הגיע אליי, ואת הרווק ליוויתי כבר בשלב חיפושי הדירות.

כשראינו את הדירה הזו, מבעד לענני חוסר מימוש הפוטנציאל שהשאירו אחריהם הדיירים הקודמים, היה לי ברור שזו העסקה המנצחת. בדיוק כמו שיודעים באהבה.

מדובר בדירה שאמנם קטנה מאוד, אבל התכנון שלה, החלונות הגדולים שבה והתקרות הגבוהות שמעליה – מייצרים כולם תחושת מרחב. המבנה שלה מאפשר הגדרה ברורה ונעימה של "תחנות" – כאן מתחילה ונגמרת פינת האוכל. כאן פינת העבודה, זה אזור הסלון והרביצה וכו'. לאחר דין ודברים על בעלת הדירה – חתם הרווק על הדירה ויצאנו לדרך עם דד ליין של חודש ו-10,000 ש"ח גג.

החלטנו להשקיע במספר בודד של פריטים חדשים ואת כל השאר ליקטנו מלוחות יד שניה, שווקים וועזבונות למינהם 🙂

את הספה הזמנו בחנות מעט מפוקפקת בדרום תל אביב, וישבנו עליהם על הראש חזק שיתנו לנו מוצר איכותי הודות להיכרות שלי עם ה-'עקב אכילס' של הספות בדרום תל אביב, ואכן כך היה.

הספריה המדהימה שזכתה להמון תגובות כשהתמונות הועלו לראשונה לפני כשלוש וחצי שנים, היא פוקס של ממש. בעודנו מחפשים ספה, נקלענו לחנות ספות שבה הספריה עמדה בצד עטופה. כשהתעניינתי בה, המוכר ניסה להגיד לי להתעלם ממנה ושהיא לא שייכת לחנות. כשהקשיתי עליו, הסביר שהיא טעות ביבוא של חבר מהחנות הסמוכה והוא מאחסן את זה אצלו לבינתיים. השארנו לו 600 ש"ח על השולחן ולקחנו אותה לחנות שבה סגרנו ספה – וכך קיבלנו את שתיהן באותה הובלה. שיחוק!

כשניגשנו למשימת שולחן הסלון – התאהבנו בשולחן יפהפה משולחן מעצבים עם רגליים מעוקמות מעץ טיק ופלטת זכוכית. כמובן שהשולחן עצמו עלה קצת יותר מהתקציב להלבשת כל הבית – אז הצעתי לו שנחפש בשוק רגליים של רהיט ונקנה רק אותן, לפלטה נדאג אצל זגג. וכך מצאתי עצמי מקפצת על גג של אלטעזאכן בהריון מתקדם מפשפשת וחופרת והוא מלמטה עושה לי עם האגודל אור ירוק או אדום – ואז מצאתי את הרגליים המושלמות האלה. בסבר פנים אדיש שאלתי את הרוכל למחיר והוא ענה תשובה מגוחכת שאני כבר לא זוכרת אז ברור שלקחנו, וברור שזיגגנו לה זכוכית על הכיפק וברור שהשולחן בהשראת שולחן המעצבים ב-11,000 ש"ח שיצרנו בפחות מ-500 נראה אף יפה מהמקור.

והיה גם את שולחן המחשב שמצאנו בפוקס במחסן של המשפחה, ומנורות שמצאנו ב-150 ש"ח לאחת בלוחות יד שניה, וככה מפוקס לפוקס – נוצרה לה דירה אליפות בתקציב באמת פתטי.

והיום, בזמן כתיבת שורות אלו, כבר לא מדובר בדירת רווק, אלא בדירה של זוג מאוהב.