הדירה שהקימה את דירתי-לי

הנכס: דירת שלושה חדרים בדוד המלך, תל אביב

שכירות/ בעלות: שכירות

הלקוחות: אנחנו

מסלול: חפירה מתמדת

צילום: מאיה חבקין (במסגרת סדנה ללימוד צילום למעצבות), טל ורוני להמן

איך יודעים שזה זה? במקרה שלי, זה ברור. מתפתחות חרדות נוראיות לאבד את זה. כאילו להזכיר לעצמי להעריך דברים עוד לפני שהם אינם. כך קורה שמדי בוקר אני קמה ומספרת לחצי שחלמתי שאנחנו נפרדים או שמסתבר שבני אינו בני הביולוגי ומעתה יהיה עליי לחלוק אותו עם עוד איזו אמא.

עם זאת, ולמרות כל ההשקעה שלי בארבע הדירות שעברתי בשש שנים האחרונות (נכון לשנת 2013), מעולם לא קרה לי מה שקורה לי בשנה האחרונה עם הדירה אליה עברנו. אני חולמת חלום שחוזר על עצמו – אני מגלה שבעלי הדירה החתימו אותנו על חוזה שמסתיים בשבוע הבא/ רצפת חדר השינה נפערת לשניים/ אני מאבדת את כל המפתחות לבית ונאלצת למצוא לי בית אחר. אני תמיד מתעוררת מהסיוטים האלה בדפיקות לב מואצות, מביטה ימינה ומוודאת שהחצי ישן לידי, ממשיכה למיטת בני ומשחזרת לעצמי ליתר בטחון איך יצא ממני בזעקות שבר וממשיכה לסלון, החלל האהוב עליי בבית, ובודקת שכולו מלא בדברים ששייכים לי ושהוא עדיין יותר שלנו מאשר של כל אדם אחר, הסכמי טאבו בצד.

דירתנו היא דירה עם סיפור, היא בכלל תפקדה עד לא מזמן כדירת נופש של משפחה גרמניה שהייתה פוקדת אותה אחת לשנה, היא קיבלה את פנינו כשכולה מרוהטת במיני "רהיטי פשרה", רהיטי הבילט-אין שבה צבועים ונגה מזעזע ובאופן כללי – נדמתה כנערה יפהפיה הסובלת מפצעי בגרות ושיער פרוע שמסתיר כל חלקה טובה מפניה.

כמובן שזה לא היה מספיק כדי להבריח אותנו, בטח לא אותנו, אחרי שצלחנו אתגרים נדל"ניים לא פשוטים והפחנו חיים במחסן בפלורנטין או קילפנו ריצוף ישן מדירה מוזנחת מלאה בקונדומים משומשים והתקנו ריצוף זמני משלנו. ואכן, תוך חודש מצאנו עצמנו בדירה שמדברת מילה במילה את שפתנו, פעימות לבה מסונכרנות בדיוק מופתי עם פעימות לבנו ועל כל פינה בה חרוט שמנו. לא פלא שרק לעתים רחוקות זה מכה בנו שהיא בכלל שכורה.

את רהיטי הבילט-אין האפלוליים צבענו בלבן (חמש שכבות, לא כולל שכבות היזע והדמעות שלי), את הרהיטים שחויבנו להשאיר ריפדתי בבדים מחייכים, את הקירות הלבנים צבעתי, על הקירות הפגומים עשיתי שליכט ב-1 בלילה, כל קיר ריק הולבש בפריטי נוי, את המטבח התאמתי לצורכינו (מטבח טבעוני דורש המון מקומות אחסון לפירות וירקות, קטניות ותבלינים, על חשבון מקום מיותר במקרר), את חדר האורחים המשונה הפכתי לממלכת החיות של בני, ומה יצא?

יצאה דירה מוארת ויפה – שמחזירה לנו כל כך הרבה אהבה. ויותר מזה – יצא מזה בלוג שמאגד את כל המסע, כולל טיפים למציאה ומכירה בלוחות יד 2, איך לחדש, במה להשקיע, מה להצניע, ואיך עושים הכל בכיף. ואף יותר מכל זה – מהדירה, מהמסע, מהבלוג – צמח לו עסק חמוד – דירתי-לי שמו. מכירות?

גילוי נאות: פוסט זה נכתב ב-2013. מאז עברנו שוב 🙂 הפעם לבית שלנו בצנטרום של הפיילה של תל אביב. עליו תוכלו לקרוא כאן (קישור לפוסט 'הבית שלנו').