הדירה שכמעט לא לקחתי אבל איזה מזל שכן!

הנכס: דירת גן 5 חדרים

שכירות / בעלות: שכירות

הלקוחות: זוג + 2

צילום: אורית ארנון

מעשה שהיה כך היה.

רוני פנתה אליי ממש ברגע האחרון, ובתקופה הכי עמוסה בשנה, ללא כוונה להעביר הרבה מהריהוט מדירתם הקודמת לזו החדשה. פניות כאלה בדרך כלל מתקבלות מצדי בסירוב עיקש/ בקשה להוציא פרויקט לשיתוף פעולה עם מעצבת נוספת, אבל משהו בוייב ובטעם של רוני הרגיע אותי שהכל יהיה בסדר, הפרויקט יילך חלק, ופתאום אפילו מסגרת הזמנים הכה לחוצה והתקציב המהודק – לא הטרידו אותי.

אז מאחר וברמה האנושית, אתגרים לא היו, שכן רוני היא לקוחה מהאגדות – בחורה נעימה, חכמה ומהנה שהיא שילוב מופלא של טעם אורגני משובח וחף מטרנדים ובטחון מלא במעצבת שלה כך שהצליחה להפרות את היצירה המשותפת בהרבה גיבוי וחיזוקים. אבל אתגרים בדירה היו גם היו, ונעבור עליהם לפי הסדר האלפבתי, סתם, לפי מה אני זוכרת כהכי טראומתי:

רוני וזיו הם רוצחים סדרתיים

כן, יש שיגידו שמקומם של אנשים כאלה מאחורי סורג ובריח. אשקר אם לא אספר שמדי פעם תהיתי האם ראוי לפנק שני רוצחים סדרתיים בבית כה יפה כאשר מקומם בכלא, אבל בשם ההזדמנות השווה שמגיעה לכל אדם באשר הוא – החלטתי לשים את החששות בצד ולתת להם הזדמנות חדשה לאהוב את עצמם ולעשות תיקון עם הקורבנות שלהם, הלוא הם, העציצים, איתם יש להם יחסי אהבה-שנאה. מצד אחד, אוהבים ירוק ורוצים ממנו בכל פינה. מצד שני, באופן עיקש מסרבים להשקות. עשינו נסיון אחד של ביקור במשתלה, התאבזרנו במיני ירוקים יפהפיים שעשו חשק לזנוח את הקריירות של השניים ולהשתקע בדרום וללמוד חקלאות, חזרו הביתה עם מכולה ירוקה עמוסה כל טוב – ולאחר חודש 80% מהמכולה נקברה תחת האדמה עם יתר הקורבנות של הרוצחים.

אי לכך, עשינו את הלא ייעשה, וקנינו המון צמחים מפלסטיק – מהסוג האמין. האם תצליחו, קוראים יקרים, להבדיל מה מפלסטיק ומה אמיתי?

החלל הציבורי כולו פונה לצפון הקר

המשמעות היא לרוב דירה חשוכה. אך לא כאן חברים! כאן הושקעו המון מחשבה ושימת לב על אור סינטטי שיאיר על מצב הביש. משמעות הדבר: כל המנורות מרובות נורות, כל הנורות חשופות או לכל היותר עם אהילי זכוכית שקופים, צבעי הבסיס בהירים מאוד ולא ויתרנו על אף חלון, גם לא זה של היציאה למרפסת, שבמקור, לפי כוונת המשורר שבנה את הבית, היה אמור לאכלס ספה. התוצאה: בית מואר ששום צפון לא יכול לו.

בן (בן שנתיים) מטורף, משוגע, חולה על כלי רכב, מפגע עיצובי לכל הדעות

היום בכל מקום שלא נפנה אליו, נמצא חדרי ילדים מונוכרומטיים עם עיניים עצומות מעל המיטה ומדבקות כוכבים/ משולשים בשחור על קיר לבן עם איזה פוסטר שכתוב עליו "DREAM ON, LITTLE ONE". אומר בכנות מוחלטת, זה יפה בעיניי, נכון שהשעתוק מפריע להנות מעיצובים כאלה, אבל בבסיסם הם מוצלחים ובטח הרבה יותר יפים מתקופת העיצוב הפרובאנסי של חדרי ילדים שהייתה כאן לפני כעשור, ועל כך אני מברכת. אבל מה שמפריע לי הכי זה – רגע, ילדים! ילדים הרי מהם אם לא גושים קטנים ומתוקים של אופי, תחביבים אובססיביים ושמחת חיים מתפרצת – כל הדברים האלה שאנחנו המבוגרים זנחנו בדרך ואני תמיד מקפידה להזכיר ולתזכר בעיצוב (אוספים, מה עושה לנו טוב, מה מחזיר אותנו לשורשים). ומה לעשות, בן המתוק אוהב מכוניות! ומה לעשות, קשה למצוא עיצובי מכוניות שהם לז'ורנל. אבל עם לא מעט מחקר, מצאנו עיצוב גראפי שאהבנו מאוד של כלי תחבורה, שילבנו קצת הומור (תמונה של בן הקטן מגיח מאחד המטוסים) ומתחנו מדבקה ענקית של כביש שיצרה מסגרת סביב המיטה כך שלמכוניות יהיה שפע מרחב לנסוע בלי להתנגש, ולא תאמינו! יצא יפה! רך, ילדותי, מתוק, עיצוב שכל מאוד לתחזק. המטרה הושגה!

יהלי אוהבת דברים / AKA STUFF

שאני אומרת דברים, אני מתכוונת ל: תכשיטים, עטים, תמונות, בובות פרוותיות, תחפושות, משחקים, יצירה מכל הסוגים המינים והצבעים. האתגר העיצובי היה בעיקר לדאוג למספיק אחסון לכל הד-ב-ר-י-ם של ילדים שיש בבית הזה, שהוא באמת לונה-פארק לילדים שלא חסר להם בו דבר, וכך שני הילדים קיבלו חדר משלהם וחדר נוסף הוקדש לממלכת המשחקים שלהם.

בחדר של יהלי פשוט הלכנו על צבעים לבנים בכל, ואת האחסון תחמנו באופן אסתטי כך שהתכולה לא תבלוט בחוסר התאמתה לעיצוב 🙂 ואכן השגנו את המטרה שהיא חדר מעוצב שלא מייצר עומס חושי על הילדות הרבות שפוקדות אותו ביומיום, וכן, כזה שלבסוף ניתן להרדם בו ולחלום חלומות מתוקים בלבד 🙂

לרוני יש טעם יקר

אין מה לעשות. כל החוקרים הוכיחו שישנו מתאם גבוה בין טעם משובח למשיכה לפריטים יקרים. אבל המדע לא מעניין אותי כשהלו"ז דוחק והתקציב מוגבל! כמו שאני חוזרת וחופרת, בדירות שכורות אני מרבה להצמד למשוואה הנ"ל: 80% מההשקעה הולכת על תכולה מתניידת, עיצוב שננייד מבית לבית בלי לחוש רגשי חרטה והפסד כשנעבור דירה, ו-20% השקעה קבועה בדירה, גם אם היא שכורה, ולו בשביל הכמה שנים שנעביר בה. ואכן כך היה, את הכסף הכבד הוצאנו על פריטים על-זמניים, כאלה שבן ויהלי יריבו עליהם בירושה – כמו הקומודה המדהימה שתפרנו לפי מידה אצל ענת מענת מוצרי עץ, והפכה ליהלום של חדר השינה אם לא של הבית.

ובדיוק כך הקפדנו לשלב ישן עם חדש, איקאה עם חנויות בוטיק, השמשה של פריטים קיימים עם שדרוגים קלים, ובממוצע הזה שבין שני הקצוות – יצא בית מושלם במראה יוקרתי.

המטבח שקיבלנו נראה כמו תאונת מעי

במלים אחרות, מטבח בצבע ונגה (או כמו שאני אוהבת לכנות את הגוון: קקי של עצירות) ואריחים בצבע צהוב כתמתם-חום (או כמו שאני אוהבת לכנות את הגוון: קיא). מאחר והפעם נפלנו את בעל-בית זרמן במיוחד, צבענו את האריחים בצבע אש לבן, הקללנו את הונגה עם פריטים משלימים בהירים, הוספנו כסאות בר יפים יפים – ומה אני אגיד לכם, יצא מטבח לגמרי חמוד ובסדר שעיכול בעייתי לא ניכר ממנו.

לסיכום, עכשיו שאני מעלה את הפרויקט על הכתב אני ממש משתעשעת ומשתאה מכמות האתגרים – כי כל הפרויקט זרם על מי מנוחות. כי ברגע שיש בטחון בדרך, בתהליך ובאנשים שמנהלים אותו – ליצירתיות יש כר פורה לנצח כל אתגר.

רוני, הלוואי שכל דירה שאי פעם תגורי בה תעבור תחת ידיי ההיפר-אקטיביות וננייד את העיצוב הנפלא שיצרנו יחד מדירה לדירה לעולמי עד. היה לי לעונג להכירך ואת משפחתך הנפלאה. תהנו מהבית הזה כמו שמגיע לו ולכם!