ים של השראה: סטודיו לתפירה

הנכס: סטודיו לתפירה בנחלת בנימין

שכירות/ בעלות: שכירות

הלקוחות: מורה לתפירה

מסלול: ליווי מלא

צילום: אבי שרף

רבות וקשות המלים שנאמרו על הקושי של עסקים קטנים לשרוד במדינה שלנו, שלא לדבר על העיר שלנו, המיסוי על השלטים, הארנונה המפלצתית, השכירות, הבלתמים, חוסר הגיבוי במיסוי – באמת, רק מתחילה וכבר מתפוצץ לי הוריד.

אז כשליבי פנתה אליי בבקשה לעצב את הסטודיו הקסום שהיא שכרה בנחלת בנימין אחרי שנטשה קריירת הייטק מצליחה ונוחה, מיד נרתמתי באמביציה כמעט פילנתרופית בנסיונות לסייע לה להקים, לרומם ולעצב את העסק שלה כמוסד לתפירה במרכז תל אביב.

עבדנו עם תקציב מאוד לחוץ כורח הנסיבות ומרבית העבודה הייתה DIY, שכן היה לי כאן עסק עם אישה מוכשרת במיוחד ששום אתגר לא יכול לה, וגם אביה ואחיה ובן זוגה כולם נרתמו לטובת הסטודיו.

לקחנו לוחות מזונית מחוררת, או בעגה הטרנדית, פג-בורד ממחסן עצים וחיברנו למסגרת ענקית לכל אורך הקיר השמאלי. דגנו משוק הפשפשים כסאות, מדפים, שש מנורות מורנו שונות, מראות, מסגרות ואבזור משלים.

קנינו טפט מדהים של אורלה קיילי שהצלחנו להביא מחו"ל במחיר פסיכי ביחס לעלותו בארץ (כבר דיברנו על קשיי ההשרדות בארץ?) וצבענו את המדרגות והמשקופים בטורקיז מטמטם שהפך פתאום את הדלת האדומה ממנה כל כך נרתעה ליבי – לפנינה יפהפהיה באמצע החלל.

התוצאה הייתה מרנינה. בכל פעם שהגעתי לבקר ראיתי את כל העיניים הנודדות לחלון הראווה, ההתעניינות הייתה מרובה והנחלה קיבלה את השכנה החדשה באהבה, אבל לצערי הסוף לא כל כך יצא כמו באגדות – במהרה ליבי הבינה שאם תמשיך להשקיע אנרגיה בעסק, תקרוס כלכלית ונפשית והחליטה למסור את המפתחות.

הכוכבית החיובית בסיפור הזה היא שאת המקום רכשה כמו שהוא ממש בלי לשנות בו מילימטר – בעלת סטודיו תפור עליי והיא מקיימת בו סדנאות תפירה בדיוק כפי שדמיינו את המקום.

אם אתן מתעניינות בחוגי תפירה – מוזמנות להגיע ולהתרשם בעצמכן מכמות ההשראה ואוורית היצירה ששוכנת במקום הקסום והקטן הזה: https://www.facebook.com/tafuralaitelaviv/