תעביר את זה הלאה – עקרונות העיצוב המובילי

"את לא מתבאסת להשקיע כל כך הרבה בנכס שהוא לא שלך?", "מה, אתם שוב עוברים? איזה דכאון, אחרי כל ההשקעה שלכם!"- בכל מעבר אני שומעת את אותן השתתפויות בצער.

על פניו, נשמע הגיוני. אני אכן מתאבדת על כל דירה אליה אני נכנסת, משננת את כל מידותיה בעל פה, חורשת את יד 2 וגם את תעירו אותי באמצע הלילה (ביג דיל. מי בכלל ישן באמצע הלילה?) אדע לומר בדיוק באיזה עמוד בקטלוג איקאה יש את המחזיק הזה לפירות וירקות שאני מתכוונת לקנות כדי לכסות את החשמלים המכוערים במטבח הישן-חדש. ואיכשהו ועל אף כל זה, כל מעבר אני עושה עם חיוך ענק על הפנים ועם התרגשות גדולה בלב. איך זה? כי בכל מעבר, אני נפטרת מרעיונות שיישמתי אך פחות התחברתי אליהם ומתנסה בחדשים אבל בעיקר – כי כמעט שום פיפס מההשקעה בדירה הקודמת לא יורד לטמיון אלא עובר איתי בארגזים. לזה המצאתי את השם המפוצץ שהפך למינוח שגור בז'רגון היומיום שלי: "העיצוב המובילי".

הרי, מה הקטע בדירה שכורה? שאנחנו מוגבלים בפרויקטים הגדולים שבאפשרותנו לעשות. אי אפשר לשבור קירות, לא הרבה בעלי דירה יזרמו עם קיר לבנים באמצע הסלון ולא נתחיל להעביר את המטבח לחדר האמבטיה ואת האמבטיה לחדר המטבח, גם אם זה נראה לנו מאוד הגיוני. אז חכמת העיצוב מתרכזת בעיקר בהלבשת הבית, בכסות שלו. בתמונות, בטקסטיל, בסידור המדפים, בצביעת הרהיטים, בהבלטת היפה ובהסתרת המכוער. ומה אתם יודעים, כל הדברים האלה נארזים יופי בארגזים!

אז נכון שאני דוגלת גם בעיצוב שהוא לאו דווקא מובילי גם אם מדובר בדירות שכורות, כמו למשל, בהינתן אישור מבעל הדירה כמובן, לצבוע את ספריית הקבע בסלון או בכלל, לצבוע את כל קירות הבית בצבעים מעניינים ובשיטות יחודיות, אבל זה חלק קטן כל כך מסך ההשקעה, שזו ממש עמלה הגיונית לשלם תמורת מעבר לדירה שיותר הולמת את הצרכים העדכניים שלכם.

קדימה, לעבודה! איך מיישמים את השקר כלשהו הזה (קוראים לזה עיצוב מובילי, נסו לשנן הלילה)? הנה מספר דוגמאות להתחלה מהנה:

אין כללים. זה מושך אתכם? אספו את זה! אני לאחרונה מוצאת עצמי נמשכת לקופסאות שימורים מעניינות – מפה לשם, יש לי קופסאות שימורים יפות בכל המטבח – מחזיקות לי כלי מטבח, כלי כתיבה, מעטרות לי חלל משעמם. זה עובד עם הכל, מטריושקות (אהבות חיי), אמן מסוים, חיות כלשהן, קומקומים, חיילי צעצוע – הכל. מהכל אפשר לעשות מטעמים שלא מסתכמים רק בהנחתם על מדף.

יתרונות האוסף: מכניסים המון המון אופי לבית, משהו שאין בשום דירה אחרת. הם נארזים בקלות מדירה לדירה, והשוס: זה ממש פותר ליקירכם את הדילמה המעיקה של מה לקנות לכם ליום-הולדת/ לחנוכת דירה. אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה קיבלתי מתנה שלא קשורה למטרישוקות, ואני מבסוטה מזה לאללה.

לא יימאס לי מזה לעולם. הקירות הריקים האלה שרק משוועים לתמונה גדולה- אז במקום לחרוש את כל תיקיות התמונות על המחשב בחיפוש אחר התמונה הנכונה, לכו על הכיוון הורסטילי, המגניב, שמתעשר בהדרגה מיום ליום ומחודש לחודש – קיר גלריה, קיר מלא בתמונות או סתם דברים יפים שאפשר לתלות, במין קולאז' מושך לעין. הקירות היפהפיים האלה החלו אמנם כטרנד (לא אוהבת טרנדים) אבל קשה לי לראות איך הם יכולים אי פעם להגיע לכדי מיצוי – שהרי הם מאוד דינמיים ומשתנים, ובעיקר, עם המון ניואנסים מעניינים לבהות בהם בעודכם מנסים לחשוב על רעיון לפוסט הבא של דירתי-לי. הנה, רק אתמול תליתי מגש על קיר הגלריה בחדר השינה (ראו מעלה) סתם כי הוא היה נראה לי יפה מכדי לשכב בענווה באיזה ארון סגור.

יש לנו תמונה שמצאנו פעם ברחוב, קיטשית קצת, אני מודה, אבל נתנו לה טוויסטים מעניינים. מדובר ב-"הנשיקה" של קלימט. ציור כל כך קלאסי עד שבחיפוש של המילה הנצחית "נשיקה" באנגלית או בעברית, ציור זה מככב בתוצאות. קלימט צייר ביד אומן (דה) זוג מקסי. יש הטוענים שמדובר בגוסטב עצמו עם מושא ציוריו, שזה קצת תמוה, כי עם כל הפרגון לגוסטב, הוא היה צ'אב מקריח והבחור בציור מתהדר בעצמות לחיים גבוהות, צוואר עבה וגברי ומחלפות ראש מרשימות. הזוג החמוד הזה יושב בדשא ומתמזמז לו בנעימים.

 אז אנחנו החלטנו לסובב את התמונה בתעשים מעלות, כך שהזוג נראה שכוב על הדשא, מחובק, לפני שינה – ככה הם הבבואה שלנו ואנחנו הבבואה שלהם, עוצמים עינינו יחד כל לילה כבר חמש שנים. הטוויסט השני הוא: עם כל מעבר גיאוגרפי וכל מעבר על פלטת הצבעים, אני צובעת מחדש את מסגרת התמונה כך שתתאים לסביבתה החדשה. עד כה, צבעתי אותה כבר ארבע פעמים ובחיי שכל פעם המסגרת כמו חדשה ומתמזגת היטב עם החללים המשתנים.

אבל אל תעצרו רק במסגרות של התמונות שלכם – שידות, מדפים, אפילו מיטות, גם כאלה הצבועים כבר בפורמייקה! המכחול שלכם הוא שרבט הקסם שבזכותו הכל הופך מישן לחדש (ומגניב) בהשקעה מתונה יחסית. כך, רהיט שמאוד התאים לדירה אחת אבל לא יתאים לדירה הבאה, ובהנחה שאתם מספיק קשורים אליו, יכול לשרוד את הזוגיות איתכם עוד קצת אם תשקיעו בו קצת צבע שיגרום לו להרגיש שייך לדירה החדשה.

בדיוק כמו בסעיף הקודם. אם לא מדובר בבעיית מידות, אין סיבה שספות/ כורסאות/ כסאות יפים לא יעברו איתכם לדירה הבאה רק כי לא מתאימים לבית החדש. אל תמהרו לקנות חדש כל פעם, רפדו מחדש! כסאות ישיבה זה קל לעשות לבד (בבוא היום גם אעלה סרטון), במקרה של כורסאות וינטג' עם שתי כריות נפרדות – אם אתם לא יודעים לתפור, פשוט בקשו מתופר/ת והיא/הוא יגבו מחיר דומה לתפירת ציפיות לכריות סלון, וכורסאות או ספות יותר מסיביות לרוב כבר מצריכות התערבות של רפד – אבל זה שינוי כל כך מרנין שהוא שווה לעתים רבות את ההשקעה. ויש לי רפד מעולה בשבילכם 🙂

לעצלנים, גם כיסויים גנריים שקונים לספות ומניחים מעליהן יכולים לעבוד (בקרוב: פוסט המרשתת בשירות הדירה, שם אציג את כל הדברים שכדאי להזמין מהרשת, בינהם גם כיסויי ספות).

אני ג'אנקי של ידיות. ידיות שוות גורמות לארון הכי פושט להראות כמו פריט אספנות שנסחר באיביי באלפי שקלים. אני אוהבת להחליף את ידיות המטבח ובעזיבתנו את הדירה, להחזיר את הידיות הישנות. אז נכון שכמות הידיות הדרושות בכל

מטבח משתנה מדירה לדירה – אבל למי אכפת, זה זול ויפה. ונחשו מה עוד? כן כן, זה גם נארז ועובר איתנו הלאה לארונות המטבח בר המזל שאליו נעביר את בישולינו עם המעבר.

כך זה נראה לפני                                                                                            וכך אחרי

 

את חמשת הסעיפים האלה, כתבתי ברבע שעה. אני יכולה לחשוב על עוד כמה אבל בעקרון זהה – כמעט כל מה שעובר הלאה, שווה את ההשקעה.

לסיכום, לא – אני ממש לא מתבאסת לעבור דירה כל שעה עגולה. ואתם, אל תתבאסו להשקיע ככה בדירה אחת זמנית, כל דירותיכם הזמניות יודו לכם יום-יום ואתם תודו להן חזרה.

בהצלחה!